החלטה בתיק בש"א 759/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק עב 8314/04 (מותב בראשות כב' השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור כהן וצוונג). פסק הדין ניתן ביום 11/07/2005 והומצא למבקש ביום 01/09/2005.

2.      להלן העובדות הצריכות לענייננו:

ביום 15/09/2005 הגיש המבקש בקשה למתן ארכה להגשת הערעור. המשיבים לא התנגדו לבקשה זו. המועד להגשת הערעור הוארך על פי החלטת הרשמת גליקסמן, עד ליום 1/11/2005. ביום 27/10/2005 הגיש המבקש בקשה שניה להארכת המועד להגשת הערעור. המשיבים התנגדו לבקשה זו, אך הבקשה נתקבלה והמועד הוארך עד ליום 17/11/2005. ביום 28/11/2005 הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית בצירוף הודעת הערעור עצמה.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   המבקש טוען כי חלה בשפעת בשבוע האחרון להגשת הערעור, מיום 11/11/05 ועד ליום 17/11/05, מה שמנע ממנו לסיים את הכנת הערעור. המבקש תמך טענה זו בתצהיר אשר הוגש ביום 22/1/06, לפי החלטתי מיום 15/1/06.

3.2.   המבקש לא פנה לרופא, ולכן אין בידיו תעודה רפואית להוכחת מחלתו.

3.3.   המבקש אינו מיוצג על ידי עורך דין, ולכן לא הגיש את הבקשה בתוך המועד שנקבע להגשת הערעור, ומסיבה זו גם לא היה מודע לצורך באישור רפואי.

3.4.   היקף הערעור הוא רחב ביותר, ולכן היה קשה מאד לערוך אותו בזמן, וזאת בייחוד לאור העובדה כי המבקש איננו מיוצג, כאמור.

3.5.   זכות הערעור היא זכות יסוד שאין לפגוע בה מטעמים פרוצדוראליים.

3.6.   סיכויי המבקש לזכות בערעור טובים.

4.      המשיבים התנגדו לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   המבקש לא הציג נימוק של ממש המצדיק את מתן הארכה, וגם לא הוכיח את מחלתו.

4.2.   המבקש לא התייחס לסיכויי הערעור.

4.3.   המבקש מתעלם מהחלטות בית הדין ומנצל את אורך הרוח שהופגן כלפיו.

5.      על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין) המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מהיום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה " מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא .

6.      אכן, בית המשפט העליון הכיר במחלתו של המבקש כ"טעם מיוחד" אשר יש בו כדי להאריך את המועד להגשת הערעור. בבש"א 4072/02 שרחביל נ' מגדל חב' לביטוח נפסק כי במקרה כזה על המבקש להוכיח שני רכיבים מצטברים: עובדת קיומה של מחלה, והשפעת המחלה על תפקודו ועל יכולתו לפנות לבית המשפט במועד. את הבקשה להארכת המועד יש להגיש, בכל מקרה, בתוך המועד להגשת הערעור. במקרה שלפנינו לא היה בידי המבקש להוכיח את מחלתו בדרך של אישור רפואי, אך הוגש על ידיו תצהיר, כאמור. הבקשה להארכת המועד הוגשה 11 ימים לאחר תום המועד שנקבע בהחלטת הרשמת גליקסמן להגשת הערעור.

7.      המבקש תירץ מחדלים אלו בכך שהוא אינו מיוצג. כבר נפסק כי העדר ייצוג אינו טעם מיוחד.

8.      יחד עם זאת, שיקול מרכזי בבחינת השאלה אם יש להכיר בטעות כ"טעם מיוחד" להארכת מועד הוא עצמת הפגיעה בציפיות הצד שכנגד, ובעיקר- עצמת הפגיעה בציפיית בעל הדין לסופיות ההליכים:

"..המונח טעם מיוחד הוא כשלעצמו אינו תוצאה של נוסחה מתמטית. שלילת השלילה אינה יכולה להוביל לתוצאה חיובית. על כן גם טעם מנומק לפשר התקלה אינו יכול לעלות, בכל מקרה, לכדי טעם מיוחד. ככל שעצמת הפגיעה גדלה, כך צריכה יסודיות הטעות להיות מובהקת יותר, על מנת שתיחשב לטעם מיוחד. גישה זו מוזנת מהצורך להגן על ציפיות בעל הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים, והמשקל שיש ליתן לאינטרס של בעל הדין בוודאות השמורה לעמידה בלוח הזמנים השיפוטי .."